מאת: דר' אוהד שחר
אוסטופורוזיס היא מחלה נפוצה בגילאים מתקדמים בכלל ובנשים לאחר הפסקת המחזור החודשי בפרט. מחלה זו פוגעת בעצמות ובשלביה המתקדמים עלולה לגרום לשברים אפילו מחבלות קלות. בעשורים האחרונים קיים טיפול יעיל למחלה זו, אך הוא נושא עימו סיכון.
העצמות שלנו הן לא "סתם פיגומים", אלא איברים חיים – הן עוברות תהליך של פירוק ובנייה מחדש לאורך כל החיים שלנו. בשנה הראשונה לחיינו, למשל, כל השלד מוחלף בחדש. כמבוגרים, בכל 10 שנים לערך אנו זוכים בעצמות "חדשות". זהו תהליך מתמשך, שהופך להיות איטי יותר ויותר לאורך השנים.
מחלת האוסטאופורוזיס ("אוסטאו" = עצם, "פורוזיס" = פגמים או חורים), שהשלב המקדים שלה הוא אוסטאופניה ("פניה" = חוסר או דילול), מתבטאת בקצב פירוק הגבוה מקצב הבנייה, כך שעם הזמן העצמות נהיות חלשות יותר.
על מנת לטפל ולהאט את קצב פירוק העצמות, פותחה משפחה של תרופות המכונה "ביספוספונטים". תרופות אלו הוכחו כיעילות בעיכוב התהליך ובמניעת אוסטאופורוזיס ובמשך שנים רבות נחשבו לתרופות ללא תופעות לוואי משמעותיות. בנוסף, תרופות ממשפחה זו נמצאו יעילות בטיפול בגרורות בעצמות אצל מטופלים עם גידולים ממאירים.
אוכלוסיות הנמצאות בסיכון לפגיעה באיכות החיים
בשנת 2003 המחלקה לכירורגיה פה ולסתות של אוניברסיטת מיאמי פרסמה מספר מקרים של נמק לא מוסבר בעצמות הלסת. הקשר היחיד בין כל הנפגעים מתופעה זו היה טיפול ממושך בתרופות ממשפחת הביספוספונטים. עם השנים הצטברו מקרים רבים נוספים והקשר בין התרופות לנמק הוכח.
מדובר על פגיעה קשה באיכות החיים – כאבים, פגיעה באכילה, זיהומים חוזרים, ריח רע והרס של הלסתות. ככל שהצטברו הדיווחים, כך ניתן היה להבין יותר טוב את מנגנון המחלה ולהבין מי נמצא בסיכון יתר:
- מטופלים שקיבלו תרופות ממשפחה זו לטיפול בגרורות לעצמות עקב מחלה ממארת.
- מטופלים שנטלו תרופות ממשפחה זו לטיפול באוסטאופורוזיס למשך תקופה של מעל 3 שנים רצופות.
- מטופלים שעברו טיפולי שיניים בהם יש מעורבות של עצם הלסת, בעיקר עקירות והשתלות שיניים.
- מטופלים עם זיהומים חוזרים בעצמות הלסת או פציעות חוזרות בחניכיים (למשל, כאשר קיימת תותבת ש"רוקדת" בפה ופוצעת את הרקמה כל הזמן).
בנוסף, עם השנים התגלו תרופות נוספות ממשפחות אחרות לטיפול באוסטאופורוזיס ובמחלות אחרות, אשר גורמות לתופעות זהות. תרופות אלה פועלות במנגנון שונה לחלוטין ממשפחת הביספוספונטים, אך עדיין עלולות להזיק בצורה דומה.
כדי למנוע סיבוכים, חשוב להקפיד על מספר כללים:
- יש לידע את הרופא/ה המטפל/ת תמיד על כל מצב רפואי ועל כל תרופה שאתם נוטלים. לעיתים, תרופות שונות נתפסות כ"תוספי מזון" או "ויטמינים" ומטופלים נוטים לא להזכיר אותן. לכן, גם אם אתם חושבים שמיותר לציין משהו – עדכנו את הרופא/ה שלכם. תנו להם להחליט אם הדבר חשוב או לא.
- לפני התחלת טיפול באחת התרופות יש לעבור בדיקת שיניים מקיפה על מנת לטפל בכל שן שעלולה לגרום לסיבוכים בהמשך. שיניים שאינן בריאות ויש ספק בנוגע לצורך בעקירתן בעתיד – מומלץ כן לעקור אותן כבר בשלב זה לפני תחילת הטיפול התרופתי.
- אם אין ברירה וקיים צורך בטיפול כירורגי כגון עקירה או שתל דנטלי תוך כדי טיפול תרופתי – יש להתייעץ עם רופא/ת השיניים ורופא/ת המשפחה בנוגע לאפשרות של הפסקת התרופה למספר חודשים. הפסקת התרופה במקרים מסוימים עשויה להפחית את הסיכון ולאפשר את טיפולי השיניים.
המאמר פורסם באתר Ynet ב- 26.6.18
